החלטה בתיק בג"ץ 6025/04

           עתירה זו הוגשה ביום 25.6.04 ועניינה בקשת העותר - כיהודי - כי יוענק לו מעמד בישראל מכוח חוק השבות, תש"י-1950. העותר נכנס לישראל בשנת 1997 על-פי אשרת כניסה ב/2 שהוענקה לו בשגרירות ישראל בגרוזיה. לטענתו הוא יהודי, אך הואיל ועזב את גרוזיה בחופזה בעת מלחמת האזרחים, אין בידו מיסמכים להוכיח זאת. משהוגשה העתירה ציוויתי צו ביניים-דביניים (הצו) לפיו לא יורחק העותר מן הארץ, והוספתי וביקשתי את תגובת המדינה לעתירה. המדינה השיבה כי דין העתירה להידחות, שכן העותר לא צירף כל מיסמך המעיד על יהדותו וכי אין בנמצא כל אינדיקציה לכך שניסה להסדיר את מעמדו בישראל. נוכח זאת ביקשתי את העותר להודיע אם עומד הוא על עתירתו, בצייני כי אם כך ייעשה יוארך תוקף הצו ב-30 ימים נוספים, כדי לאפשר לו לפנות לרשויות להסדיר את מעמדו. העותר הסכים להצעה זו, ומשכך, נמחקה העתירה ביום 16.8.04, בעוד צו הביניים נותר על כנו למשך 30 ימים נוספים ממועד מחיקתה.

2.        ביום 14.9.04, כחודש לאחר מחיקת העתירה, ביקש העותר כי יוארך תוקפו של הצו עד לסיום הסדרת מעמדו בישראל, הואיל ופניותיו למשרד הפנים לא נענו. הבקשה הוצאה לתגובת המדינה תוך הארכת הצו עד ליום 10.10.04. ביום ה-5.10.04 ביקש העותר להאריך את הצו פעם נוספת, וזה הוארך עד ליום 15.10.04. בתגובה הציעה המדינה כי עד לקבלת החלטה בעניינו לא יגורש העותר מן הארץ, ובלבד שיגיש למשרד הפנים תוך 30 ימים מיסמכים המעידים על זכאותו לסעד המבוקש על-ידו. ביקשתי את תגובת העותר להצעה, בצייני כי אני נוטה לקבלה, וכן הארכתי את תוקפו של הצו עד ליום 25.10.04. בתגובה ציין העותר כי הגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל, ואולם יידרש זמן נוסף לצורך איתור המיסמכים הנדרשים על-ידי קרוביו ולצורך הטיפול בהם במשרד הפנים. בשל כל אלה ביקש העותר להאריך את הצו פעם נוספת, עד לסיום הטיפול המינהלי בעניינו. ביום 31.10.04 נעניתי לבקשה והארכתי את תוקפו של הצו עד להחלטה אחרת וכן ביקשתי את תגובת המדינה לבקשה. המדינה, בתגובתה, ציינה כי מתנגדת היא להמשך הארכת תוקפו של הצו.

3.        הדין עם המדינה. כיום מצויים אנו בחלוף שלושה חודשים מאז נמחקה העתירה ובחלוף למעלה משבע שנים בהן שוהה העותר בישראל שלא-כדין. העותר מציין כי רק ביום 19.10.04 פנה אל קרוביו בגרוזיה כדי שינסו לאתר מיסמכים שלעניין, בציינו כי הדבר עלול להימשך "לא מעט זמן". בנסיבות אלו אין כל הצדקה להמשיך ולהאריך את תוקפו של הצו. העותר שוהה בישראל ללא אשרה כדין, וקשה להימנע מהתרשמות כי בקשות ההארכה הן לא יותר מאשר ניסיונות לדחות את הקץ. העותר יוכל לחזור לארץ מוצאו, ואם יעלה בידו לאתר מיסמכים המעידים על זכאותו לשבות, יוכל להוכיח זאת בנציגות ישראל בגרוזיה. צו הביניים-דביניים יעמוד בתוקף למשך 30 ימים נוספים, קרא, עד ליום 17.12.04; כך ולא עוד.

היום, ד' בכסלו תשס"ה (17.11.04).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: